tag:blogger.com,1999:blog-9202996302446629175.post4415840005419324414..comments2023-05-12T05:33:17.326-07:00Comments on Why I May Still Be Canadian: Where does your loyalty lie?dglloydhttp://www.blogger.com/profile/07952724753847109831noreply@blogger.comBlogger1125tag:blogger.com,1999:blog-9202996302446629175.post-65944903096944446032011-06-01T20:17:09.854-07:002011-06-01T20:17:09.854-07:00מאוד נהניתי לקרוא, בעיקר את הפסקה האחרונה.
אני חוש...מאוד נהניתי לקרוא, בעיקר את הפסקה האחרונה.<br />אני חושבת שבסופו של דבר, אנשים לא ממש מתלהבים מבחירות הרות גורל כמו אלו שהדגמת למעלה. בחירות מהסוג הזה גורמות לנו להתמודד עם אמיתות כאלו ואחרות (או שאולי זו בעצם אמת אחת ואבסולטית אך רב גונית) שאנחנו לא ממהרים להתעמת איתן על בסיס יומיומי. עצם הבחירה מסמלת אי אפשרות לחזור אחורה, ואנחנו מעצם היותנו מה שאנחנו - אוהבים לחזור אחורה, אפילו אם זה סתם בשביל להחטיף מבט ולהציץ במה שהיה. החלק הפרקדוקסלי הוא שכאשר אנו בוחרים, אנו למעשה מפסיקים לבחור. וזו לדעתי הסיבה העיקרית שבגללה אנחנו מעדיפים שלא לבחור: על מנת שנוכל להמשיך לבחור. חלקנו יעדיפו לבחור שלא לבחור (בעגה הפוליטת יש לזה מילה: "נמנע") כי בחירות הן לא דבר קל. רובנו בכלל מעדיפים לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. אבל בחירות הן חלק בלתי נפרד מחיינו ומנסיוני האישי, ככל שאני גדלה כך גם הבחירות שלי גדלות. כל בחירה שאי פעם עשיתי עיצבה אותי והשאירה בי חותם בין אם גלוי או סמוי מהעין,ממש כמו כתובת קעקע. לא את כולם אני אוהבת, כמה מהם אולי הייתי אפילו שמחה להסיר, אבל אני בוחרת שלא, כי הם אני. אבל אולי בעצם מה שאנחנו באמת צריכים לחגוג (לא נשמע טוב כמו באנגלית הלחגוג)או להיות שבעי רצון ממנו הוא מעצם העובדה שניתנה לנו הזכות לבחור, הרבה יותר ממה שבא לנו לבחור או לא לבחור. כי זכות הבחירה" כנראה לא סתם נקראת זכות". זכינו ואנחנו זוכים לבחור, אף אחד לא כופה עלינו. אבל ברגע שהבחירה משתנה מזכות לחובה, זה כבר סיפור אחר שאנשים אחרים בחרו בשבילנו.Anonymousnoreply@blogger.com